למשרדנו הגיע איש עסקים מאחד הכפרים בצפון הארץ. האיש, בעל מפעל מזון מצליח, סיפר כי הוא נישא לפני מספר שנים לאישה צעירה ממנו באי אלו שנים.. לאחרונה, החל לחשוד כי זו אינה נאמנה לו. פרט נוסף שנמסר הוא, שאשתו עובדת עימו במפעל ואחראית על השיווק, ועל חנות המפעל.
התחלנו להתחקות אחר מעשיה של האישה, ומהר מאוד התברר כי הדבר אינו פשוט. היא הייתה ערנית מאוד למתרחש סביבה וזיהתה מיד כל אדם שאינו קשור למפעל או לחנות.
סדר יומה היה כדלקמן: בבוקר הייתה מארגנת את הילדים לביה"ס והגן, ומסיעה אותם לשם ברכבה. בהמשך, הגיעה לחנות המפעל ועבדה שם עד לשעות הצהריים, אז נסעה לקחת את הילדים מהמסגרות, הביאה אותם לבית אימה, ומשם הייתה חוזרת למפעל עד לשעות הערב. פעמיים בשבוע הייתה יוצאת מהמפעל לגיחות שיווק בצפון הארץ.
בתחילה, לא העלו המעקבים דבר. ביציאותיה בכפר וגם מחוצה לו, לא הבחנו בסטיות מהדרך, או בפגישות עם גברים. מה שהדליק אצלנו נורה אדומה, היו עצירות בצידי הדרך, יציאה מהרכב ושיחות ממושכות במכשיר נייד אחר שאותו שלפה ממקום מסתור בתא המטען.. היה ברור לנו ששיחות
אלה קשורות לחשדותיו של הבעל, אולם מעבר לשיחות לא ראינו דבר.
פגשנו שנית בלקוח וסיפרנו לו מה מימצאינו עד כה. בפגישה זו הצענו לו "להשתיל" עובד בחנות המפעל כדי שיפקח עיין ויספר לנו מה קורה במהלך יום העבודה במקום.
הלקוח הסכים. מצאנו בחור צעיר שהתאים לעבודה ולדרישותינו והוא החל בעבודתו במקום. לאחר מספר ימים התבררה התמונה במלואה..
התברר כי האישה ניהלה קשר הדוק עם עובד פלסטיני שהועסק במפעל. מדי פעם, היו השניים "נעלמים" למשך זמן מה במחסן הסחורות והיו שבים למפעל עייפים, אך מרוצים...
אך זה לא כל הסיפור. האישה הנאמנה, הייתה מעלימה כספים ממכירות החנות, בעיקר כספים שניתנו במזומן. בנוסף, הייתה מוסרת חומרי גלם לבן זוגה הפלסטיני מתוך המפעל, וזה היה יוצא ברכב המפעל ומוכר את החומרים (בזול, כמובן) לבעלי מכולות בכפרים סמוכים...
אז כפי שאמרנו בכותרת: אישה בונה, אישה הורסת.