לפני מספר שנים פנה למשרדנו אדם מדרום הארץ. הוא הציג עצמו כמהנדס בכיר בחברת הייטק וביקש להפגש במקום "נייטרלי", היינו, בבית קפה במרכז.
רציתי לדעת במה דברים אמורים, טרם הפגישה, אולם הנ"ל סרב.
מתוך סקרנות- הגעתי למקום.
האיש הציג את עצמו באריכות כמהנדס בכיר (דוקטור בהשכלתו) וטען כי לפני כ-20 שנה (!), במהלך עבודת המסטר שלו באחד ממוסדות המחקר בארץ, המציא תהליך שעשוי לשנות את מהירות עבודת מעבדי המחשב באופן ניכר.
אותה המצאה נרשמה לדבריו, כפטנט, אולם אף חברה לא הסכימה לפתחו בשל העלויות הכבדות.
למרות הבנתנו האפסית בתחום- שאלתנו הראשונה הייתה האם אותו תהליך מלפני שנים כה רבות עדיין רלוונטי, והוא ענה בחיוב.
היכן הבעיה? הקשינו.
לטענת בן שיחנו, מנחה עבודת המסטר שלו (פרופסור מכובד המצוי בשנת שבתון בחו"ל), החל לגלות התעניינות מחודשת באותו תהליך ורוצה להציעו לחברה חדשה עימה הוא עומד בקשר.
לשם מה אתה זקוק לחוקר פרטי? שאלתי. בנוסף, כך טענתי, אם התהליך פותח במהלך הלימודים, הרי שזכויות ההמצאה שייכות גם לאותו מוסד אקדמי שגם נשא בעלויות רישום הפטנט.
האיש אישר את דבריי, אולם המשיך לטעון כי אותו מנחה משתמש בהמצאתו מבלי לידעו וללא מתן קרדיט לממציא…
כאן יצא המרצע מהשק- המדובר במתן (או אי מתן) קרדיט ללקוח. זאת אומרת- המדובר בנושא של כבוד ולא בהפסד כספי.
מדוע אינך פונה אליו ישירות ושואל אותו? הקשיתי.
אין בינינו קשר כבר שנים רבות- טען האיש.
לדבריו- עתיד המנחה לשאת הרצאה בתאריך מסויים בפני ראשי חברות הייטק המקורבות לנושא. ממני ביקש הלקוח להיות נוכח באותה הרצאה כדי לבדוק האם שמו יוזכר והאם יינתן קרדיט להמצאתו..
הסכמתי לבצע את העבודה, אולם התעקשתי כי גם הוא עצמו יהיה נוכח באותה הרצאה. לאחר מסע שכנועים- הסכים.
יום האירוע הגיע ואנו הופענו באולם. אני הוצגתי (אשרי המאמין) כיזם הייטק ומתעניין בנושא.
מייד עם כניסתנו לאולם, הגיע המרצה ולחץ בחום את ידי תלמידו לשעבר. הוא אף התעניין בשלומו ורצה לדעת מדוע "נעלם" לזמן כה ארוך..
בהמשך- הוצגה מצגת שהוכנה מראש ובכותרת שלה- שמו של הלקוח וציטוטים נרחבים מעבודתו, תוך ציון שם המוסד וכל הפרטים הדרושים לקרדיט שהיה כה חשוב לו.
לאחר ההרצאה שוחחתי עם הלקוח שהודה לי על העבודה.
משה רוזנטל,
מור לביא,
חקירות פרטיות.